כתבות #הסרגל

כשבוחנים מקרוב את הרוטינות, הפעולות השגרתיות שאנו מבצעים כהרגלנו, אפילו בלי להקדיש להם מחשבה. אנו מוצאים שכל פעולה, מורכבת למעשה מכמה וכמה פעולות קטנות, שביחד יוצרות פעולה אחת גדולה.

אחת מארבע מצוות פורים היא מצווה הקשורה באוכל - משתה ושמחה. אוכל הוא נושא רחב מאוד ולעיתים טעון בהקשר של אוטיזם. בחרתי הפעם לגעת בו.

בואו נאתגר אתכם קצת. כשאומרים משפחה, למה מתכוונים? האם לאבא אמא וילדים? ומה קורה כשיש לנו ילדים מאומצים? הם בוודאי יהיו חלק מהמשפחה! אז אולי, הכוונה לאילו שגרים באותו הבית? אם כך מה עם אלו שנסעו למדינה רחוקה? כבר לא נחשבים למשפחה? ברור שכן! אז מה הופך משפחה למשפחה? נמצא שהקשר האישי והנפשי בין אנשים מאפשר להם להיקרא משפחה גם אם אין קשר דם.

החיים עם ילד אוטיסט, אינטנסיביים ביותר, פגישות עם הצוותים, ביקורים אצל רופאים, מאבחנים, הליכה לטיפולים, וזה חוץ מהטיפול היומיומי הרציף והמתיש. בשעות הבוקר והצהריים בהם הילד מבלה בבית הספר או בגן, זה הזמן שלנו עם עצמינו, עבודה, מנוחה, שיגרה וכו', אך מה קורה כשהילד חוזר הביתה?

"כשאנו קוראים ושומעים את סיפור נס החנוכה בו נמצא הכד הקטן שהספיק לשמונה ימים, ניווכח שהנס הגדול ארע בעצם בעזרת התכונה החשובה כל כך, שימת לב לפרטים, או אי שימת לב… היוונים עצמם שלא שמו ליבם לכד הקטן שנשכח בפינה, ובזכות כך נותר טהור, והכהנים ששמו לב, מצאו אותו"

כל כך הרבה בירוקרטיה ודיבורים סביב הנושא של האייפדים. תמלאו טפסים תחכו לתשובה וכו', וכשהאייפד כבר מגיע או שהחלטנו לקנות לבד ולהשקיע, אנחנו מוצאים את עצמינו נותנים לילד לבעוט במסך ללא הגבלה ובצדק. אז תכלס', מהם היתרונות של האייפד לילדים על הרצף האוטיסטי, מהם היכולות הטמונות בו, על מנת להביא את הילדים ללמידה משמעותית וחוויתית, וכיצד אפשר לקחת ולמנף את היכולות של האייפד לתפקוד גבוהה יותר של הילד?